טרקים בקויאי צ’ילה: מדריך מקיף לטיול בגן עדן הדרומי

קויאי (Queulat) היא אחת הפנינים החבויות במחוז איסן שבפטגוניה הצ’יליאנית – אזור עשיר בנופים מרהיבים של יערות גשם, מפלים מרשימים, קרחונים תלויים ונהרות שוצפים. הפארק הלאומי קויאי (Parque Nacional Queulat) הוא אחד האוצרות הטבעיים המרהיבים בדרך הכבישים הנודעת “קרטרה אוסטרל” (Carretera Austral), המושכת מטיילים רבים לחוויה בלתי נשכחת בטבע הפראי של צ’ילה הדרומית. אזור קויאי מציע מגוון עשיר של טרקים ומסלולי הליכה המתאימים למטיילים בכל רמות הקושי, החל ממסלולים קצרים ונגישים ועד למסלולים ארוכים ומאתגרים למטיילים מנוסים. במאמר זה נסקור את מיטב מסלולי הטרקים באזור קויאי, תוך התייחסות למידע פרקטי על עונות מומלצות, ציוד נדרש, אפשרויות לינה, ועצות לתכנון מוצלח של הטיול.

היכרות עם אזור קויאי והפארק הלאומי

הפארק הלאומי קויאי ממוקם כ-165 ק”מ צפונית לעיר קויהייקה (Coyhaique), בירת מחוז איסן. הפארק נוסד בשנת 1983 ומשתרע על פני כ-154,000 דונם של נוף טבעי מרהיב. את שמו קיבל הפארק מנהר קויאי (Río Queulat) החוצה את השטח. המילה “קויאי” בשפתם של הילידים המקומיים פירושה “מקום המעברים”, ואכן, הפארק מהווה מעין מעבר מהחלק הצפוני של פטגוניה לחלקה הדרומי.

האקלים באזור הוא ים-תיכוני קר, עם כמות משקעים שנתית ממוצעת של כ-4,000 מ”מ. הטמפרטורות נעות בין 10 ל-15 מעלות צלזיוס בקיץ (דצמבר-פברואר), ובין 2 ל-7 מעלות בחודשי החורף (יוני-אוגוסט). האזור ידוע בתנאי מזג אוויר משתנים ולעתים קיצוניים, כך שגם בחודשי הקיץ מומלץ להצטייד בביגוד מתאים לגשם וקור.

הנוף בפארק מאופיין ביערות גשם מפותלים, הרים מושלגים, קרחונים רחבי ידיים, אגמים קריסטליים, ומפלים מהפנטים. מגוון המערכות האקולוגיות הופך את הפארק למקום מושלם עבור חובבי טבע, צפרים ומטיילי שטח. האטרקציה המרכזית בפארק היא ללא ספק “הקרחון התלוי” (Ventisquero Colgante), קרחון מרהיב הניצב על צוק גבוה ומפל מים הניגר ממנו אל עמק ירוק מתחתיו, מחזה שלא ישכח.

גישה לפארק אפשרית דרך כביש 7, הידוע גם כקרטרה אוסטרל. הכניסה הראשית לפארק נמצאת כ-20 ק”מ צפונית לעיירה פוייוואי (Puyuhuapi). חשוב לציין כי הגישה לחלק ממסלולי הטרקים בפארק עשויה להיות מוגבלת בחודשי החורף בשל תנאי מזג האוויר ושלג.

הטרקים המומלצים בקויאי

1. מסלול הקרחון התלוי (Sendero Ventisquero Colgante)

אורך המסלול: 3.5 ק”מ (הלוך ושוב)
משך זמן מוערך: 3-4 שעות
רמת קושי: קלה-בינונית
נקודת התחלה: מרכז המבקרים בפארק הלאומי קויאי

זהו ללא ספק המסלול הפופולרי והמפורסם ביותר בפארק, המוביל אל נקודת תצפית מרהיבה על הקרחון התלוי. המסלול מתחיל בחניון הראשי של הפארק ומטפס בהדרגה דרך יער גשם צפוף של עצי ‘קויי’ (Nothofagus) עתיקים. לאורך השביל תוכלו להבחין במגוון רחב של צמחים מקומיים, פטריות צבעוניות ואולי אף לצפות בציפורים אנדמיות כמו נקר צ’יליאני (Carpintero negro) והקרפיטרו (Chucao).

הדרך עוברת מספר גשרוני עץ מעל פלגי מים צלולים ובחלקה האחרון מתפתלת במעלה הגבעה עד להגעה לנקודת התצפית. המאמץ משתלם הודות לנוף עוצר הנשימה שנגלה לעיניכם – הקרחון הלבן התלוי בגובה של כ-1,900 מטר כשמתחתיו מפל אדיר הנשפך אל תוך לגונה קטנה. על אף שהקרחון נמצא במרחק של כ-2 ק”מ מנקודת התצפית, גודלו העצום (כ-3 ק”מ אורכו) והניגודיות שלו מול הסביבה הירוקה מייצרים מראה מהפנט.

“הקרחון התלוי בקויאי הוא אחת החוויות הויזואליות המרשימות ביותר שראיתי במהלך הטיול בפטגוניה”, מספר גיא, מטייל ישראלי שביקר במקום. “השילוב של קרחון לבן בוהק, יער עבות ירוק ומפל שוצף יוצר קומפוזיציה שקשה לתאר במילים.”

בחודשי הקיץ (דצמבר-פברואר) המסלול עמוס יחסית, לכן מומלץ להגיע בשעות הבוקר המוקדמות. לעומת זאת, בחודשי המעבר (אוקטובר-נובמבר או מרץ-אפריל) תיהנו מפחות עומס ועדיין מתנאי מזג אוויר סבירים. יש לקחת בחשבון שגם בקיץ הטמפרטורות באזור יכולות להיות נמוכות יחסית, ומזג האוויר משתנה במהירות – מומלץ להצטייד בביגוד חם ואטום למים.

2. טרק לגונת לוס טמפנוס (Laguna Los Témpanos)

אורך המסלול: 6 ק”מ (הלוך ושוב)
משך זמן מוערך: 5-6 שעות
רמת קושי: בינונית
נקודת התחלה: החניון הראשי של הפארק

מסלול פחות מתוייר אך מרהיב לא פחות הוא השביל המוביל אל לגונת לוס טמפנוס, אגם קרחוני מוקף בנוף הררי דרמטי. המסלול מתחיל באותה נקודה כמו מסלול הקרחון התלוי, אולם לאחר כקילומטר אחד מתפצל ועולה בתלילות יחסית לכיוון צפון-מזרח.

הטיפוס דרך יער הגשם המקומי עשוי להיות מאתגר, במיוחד לאחר גשם כשהשביל הופך בוצי וחלקלק. עם זאת, העלייה המתונה יחסית והנוף המשתנה לאורך המסלול – מיערות סבוכים ועד רמות אלפיניות פתוחות – הופכים את החוויה למספקת במיוחד. חלקו האחרון של המסלול מציע תצפיות מרהיבות אל עבר עמק קויאי והרי האנדים המרוחקים.

הלגונה עצמה היא אגם קרחוני קטן המוזן ישירות מהפשרת שלגים וקרחונים. בעונות המעבר ובקיץ ניתן לראות פיסות קרח צפות באגם (מכאן שמו – “טמפנוס” שפירושו קרחונים קטנים), והצבע הטורקיז העמוק של המים יוצר ניגוד מושלם לנוף הסובב. המקום מושלם לעצירת פיקניק והתבוננות בנופים הבראשיתיים.

גאולה, מדריכת טיולים שמתמחה בדרום אמריקה, מספרת: “לגונת טמפנוס היא אחת הפנינים החבויות של פטגוניה הצפונית. בניגוד למסלולים המתויירים יותר, כאן עדיין אפשר להרגיש את השקט והבדידות של הטבע בצורתו הטהורה ביותר.”

המסלול מומלץ בעיקר בין דצמבר למרץ, כאשר השלג נמס לחלוטין. בתקופות אחרות ייתכן שהשביל יהיה בלתי עביר או מסוכן. חשוב להצטייד בכמות מספקת של מים ומזון, שכן אין נקודות שירות לאורך המסלול.

3. שביל נהר קויאי (Sendero Río Queulat)

אורך המסלול: 7 ק”מ (הלוך ושוב)
משך זמן מוערך: 4-5 שעות
רמת קושי: קלה-בינונית
נקודת התחלה: כ-2 ק”מ צפונית לכניסה הראשית לפארק

להבדיל מהטרקים האחרים, מסלול זה מציע חוויה שונה המתמקדת בנופי הנהרות והיערות הסבוכים של האזור. השביל עוקב אחרי מהלכו של נהר קויאי שמימיו הטורקיז חותכים את הנוף הירוק. זהו מסלול ליניארי יחסית שאינו כולל עליות תלולות, מה שהופך אותו למתאים גם למטיילים פחות מנוסים או למשפחות עם ילדים.

הדרך עוברת תחת כיפת היער העבות, ומדי פעם נפתחים מרווחים המאפשרים להציץ אל הנהר השוצף. בניגוד לשבילים אחרים בפארק, כאן ניתן לחוות את היער הצ’יליאני הוותיק מקרוב – עצי הקויי (Southern Beech) העתיקים, מגוון סוגי טחבים וחזזיות היוצרים שכבה ירוקה על גזעי העצים, ופטריות צבעוניות הצומחות על בולי עץ רקובים. האזור עשיר גם בחיי בר – ציפורים ייחודיות, דרורים צבעוניים, ואולי אף השעיר הקטן פודו (Pudu), צבי זעיר הנחשב לאחד מקטני היונקים בעולם.

המסלול מסתיים בנקודת תצפית נהדרת על הנהר וההרים המקיפים אותו. זהו מקום מושלם להפסקה, אכילה קלה והתרעננות לפני החזרה. מי שמעוניין עשוי לבקר גם במפל קטן הנמצא בסמוך.

“הטרק לאורך נהר קויאי הציע לנו פן אחר של הטבע הפטגוני”, מספר אורן, שטייל באזור. “בעוד המסלולים ל’קרחון התלוי’ ו’לוס טמפנוס’ מציעים נופים דרמטיים ומפתחי לב, ההליכה לאורך הנהר היא יותר מדיטטיבית – השקט של היער, צליל מי הנהר, תחושה של התחברות לטבע ברמה אינטימית יותר.”

מסלול זה מומלץ גם בימים גשומים (שאינם נדירים באזור), שכן חופת היער מספקת הגנה מסוימת מהגשם. עם זאת, יש להיזהר מחלקים חלקלקים בשביל. מומלץ להצטייד בנעלי הליכה עם אחיזה טובה וביגוד אטום למים.

4. מסלול שלושת הנהרות (Tres Ríos)

אורך המסלול: 10 ק”מ (מעגלי)
משך זמן מוערך: 6-7 שעות
רמת קושי: בינונית-גבוהה
נקודת התחלה: כ-5 ק”מ דרומית לפוייוואי

למטיילים המעוניינים באתגר גדול יותר, מסלול שלושת הנהרות מציע טרק ארוך יחסית (ניתן לפצל לשני ימים) המשלב מגוון רחב של נופים. המסלול אינו נמצא בתוך שטח הפארק הלאומי עצמו אלא מצפון לו, בקרבת העיירה פוייוואי, אך הוא מהווה חלק בלתי נפרד מחווית הטרקים באזור קויאי.

כפי ששמו מרמז, המסלול חוצה שלושה נהרות שונים – ריו פסקאדו (Río Pescado), ריו קואדל (Río Cuadal) וריו אנגולו (Río Angulo). כל חציית נהר מציעה נוף וחוויה שונים. המסלול כולל מספר עליות וירידות תלולות יחסית אך אינו טכני במיוחד, מה שהופך אותו למתאים למטיילים עם כושר סביר וניסיון בסיסי בטרקים.

לאורך המסלול ישנן מספר נקודות תצפית מרהיבות – פסגות מושלגות, עמקים ירוקים, ומבט מרחוק על פיורד פוייוואי. בחלקו הדרומי של המסלול תגלו מפל מרשים הנשפך אל תוך בריכה טבעית, מקום מושלם לעצירה והתרעננות (אם כי המים קרים מאוד גם בקיץ!).

יתרון נוסף של מסלול זה הוא האופי המעגלי שלו, המאפשר לחוות מגוון נופים מבלי לחזור על אותה דרך. אם בוחרים לפצל את המסלול לשני ימים, ישנם מספר מקומות מתאימים להקמת אוהל, אך יש לוודא מראש עם הרשויות המקומיות את חוקיות הדבר, ולהיות מוכנים עם ציוד מתאים ללינת שטח.

“זהו טרק שמרגיש הרבה יותר ‘פראי’ מאחרים באזור”, מעידה נטע, מטיילת ותיקה. “פחות תיירים, מסלול פחות מסומן בבירור, וההרגשה שאתה באמת מגלה את פטגוניה האותנטית. בנוסף, החציות של הנהרות מוסיפות אלמנט של הרפתקה שלא קיים במסלולים המסודרים יותר.”

מומלץ לבצע טרק זה רק בין דצמבר לתחילת אפריל, כאשר מפלס המים בנהרות נמוך יחסית והחציות בטוחות. חשוב להתעדכן מראש לגבי מזג האוויר – גשמים כבדים עלולים להפוך את חציית הנהרות למסוכנת. בכל מקרה, יש להצטייד במפה מעודכנת, מכשיר GPS או קומפס, ולהודיע למישהו על מסלולכם המתוכנן.

5. טרק מירדור אל פנדלס (Mirador El Pindal)

אורך המסלול: 5 ק”מ (הלוך ושוב)
משך זמן מוערך: 4 שעות
רמת קושי: בינונית
נקודת התחלה: חניון משני בפארק הלאומי קויאי

מסלול פחות מוכר אך מתגמל במיוחד לאוהבי נופים פנורמיים. טרק זה מטפס במתינות אך בעקביות אל עבר נקודת תצפית הממוקמת על רכס הצופה אל מרחבי הפארק כולו. בהבדל ממסלול הקרחון התלוי, כאן ניתן לראות את הנוף הכללי של האזור מזווית רחבה ומרשימה.

המסלול מתחיל ביער סבוך ובהדרגה עולה מעל לקו העצים, חושף נופים מתרחבים והולכים. ככל שמטפסים, הצמחייה משתנה – מעצים גבוהים וטחב לשיחים אלפיניים נמוכים ופרחי בר צבעוניים (בעונה המתאימה). המאמץ משתלם כאשר מגיעים אל המירדור עצמו – נקודת תצפית טבעית המציעה מבט פנורמי על הפארק, כולל הקרחון התלוי, עמק קויאי, והפיורד פוייוואי במרחק.

בימים בהירים ניתן לראות מכאן עד למרחק של עשרות קילומטרים בכל כיוון, כולל הרי האנדים המושלגים במזרח. זוהי נקודה מושלמת לצילום ובהחלט אחד האזורים הפוטוגניים ביותר בפארק. רבים מהמטיילים מביאים איתם משקפת או טלסקופ קטן כדי להתבונן בפרטים הרחוקים של הנוף.

“הטיפוס למירדור אל פנדלס הוא אולי המאמץ המשתלם ביותר שעשיתי בכל טיולי בדרום אמריקה”, מספרת רותם, שביקרה במקום. “כשהגעתי לנקודת התצפית, פשוט ישבתי בשקט למשך כשעה, מנסה לעכל את היופי העצום שנפרש לפני. בשבילי זה היה רגע מדיטטיבי אמיתי.”

מומלץ לבצע את הטרק הזה בימים בהירים במיוחד, שכן ערפל או עננים נמוכים עלולים לחסום את הנוף המרהיב. יש להתחיל את המסלול מוקדם בבוקר כדי להימנע מעננים שנוטים להתפתח אחר הצהריים. לא לשכוח הגנה מהשמש, שכן חלק גדול מהטרק חשוף יחסית.

העונה המומלצת לטרקים בקויאי

בחירת העונה המתאימה לטרקים בקויאי היא שיקול משמעותי שישפיע רבות על החוויה שלכם. בניגוד לאזורים אחרים בצ’ילה, פטגוניה הצפונית מאופיינת בכמות משקעים גבוהה לאורך כל השנה, עם יותר מ-4,000 מ”מ של גשם בממוצע שנתי. עם זאת, ישנן תקופות בהן הסיכויים למזג אוויר נוח גבוהים יותר.

עונת הקיץ (דצמבר-פברואר)

החודשים דצמבר עד פברואר מהווים את התקופה האופטימלית לטיולים בקויאי. אלו החודשים החמים ביותר, עם טמפרטורות שנעות בין 10°C ל-20°C במהלך היום. כמות המשקעים נמוכה יחסית (אך עדיין אינה מבוטלת – יש לצפות לפחות לכמה ימי גשם במהלך הביקור), והימים ארוכים במיוחד – השמש זורחת כבר ב-5:30 בבוקר ושוקעת רק אחרי 22:00 בלילה, מה שמאפשר יום טיולים ארוך.

יתרונות נוספים של עונה זו הם הנגישות המלאה לכל המסלולים (כולל אלו הגבוהים יותר שבחורף עלולים להיות מכוסים בשלג), והפעילות המוגברת של חיי הבר והצמחייה. בחודשים אלו פורחים באזור מגוון פרחי בר, ועופות רבים נמצאים בשיא עונת הקינון שלהם.

החיסרון העיקרי של הקיץ הוא כמובן העומס הגדול יותר של מטיילים. הפארק אמנם אינו עמוס כמו פארקים אחרים בפטגוניה (כדוגמת טורס דל פאיינה), אך עדיין ניתן לצפות למספר גבוה יחסית של מבקרים, במיוחד במסלולים הפופולריים כמו הקרחון התלוי. מומלץ לבצע הזמנות מראש של לינות באזור ולהגיע למסלולים המבוקשים בשעות הבוקר המוקדמות.

עונות המעבר (נובמבר ומרץ-אפריל)

חודשי המעבר יכולים להציע חוויה מאוזנת יותר – פחות מטיילים אך עדיין תנאי מזג אוויר סבירים. נובמבר מסמן את תחילת האביב באזור, עם פריחה מרשימה של צמחייה, אך עדיין עם טמפרטורות מעט נמוכות יותר וייתכנו שרידי שלג בנקודות הגבוהות. זוהי תקופה מצוינת לצילום, היות והשילוב של שלג על הפסגות ופריחה בעמקים יוצר תמונה מרהיבה במיוחד.

מרץ ואפריל מסמנים את הסתיו הפטגוני ומציעים יתרון משמעותי נוסף – צבעי השלכת המרהיבים של עצי ה’לנגה’ ו’ניירה’, המעניקים לנוף מראה של להבות אדומות וכתומות. היות ואזור קויאי עשיר בעצים מסוג זה, זוהי תקופה מיוחדת לחובבי צילום ונופים.

הסיכוי לגשם גבוה יותר בעונות המעבר, אך ניתן עדיין לצפות למספר ימים בהירים בין סופות. הטמפרטורות הממוצעות בתקופה זו נעות בין 5°C ל-15°C במהלך היום.

עונת החורף (מאי-אוקטובר)

לא מומלץ לתכנן טרקים בקויאי בחודשי החורף, אלא אם יש לכם ניסיון משמעותי בטיולי חורף וציוד מתאים. בתקופה זו האזור חווה גשם כבד ומתמשך, והטמפרטורות יורדות משמעותית (0°C עד 10°C ביום, ומתחת לאפס בלילה). שלג נפוץ בגבהים שמעל 600 מטר, וחלק מהמסלולים נחסמים לחלוטין.

עם זאת, לחורף יש גם יתרונות ייחודיים למי שמוכנים להתמודד עם האתגרים. הנהרות והמפלים באזור במלוא עוצמתם, ובימים הנדירים בהם השמש מפציעה, המשחק של האור על הנוף המושלג והרטוב יוצר תמונות יוצאות דופן. בנוסף, מספר המבקרים זעום, מה שמאפשר תחושה של בדידות וחיבור אמיתי לטבע הפראי.

גילי, צלם טבע שביקר באזור בחודש יוני, מספר: “הייתי היחיד בפארק באותו יום. נכון, הייתי צריך להתמודד עם גשם שוטף וקור מצמית, אבל הרגשתי כאילו גיליתי עולם חבוי שמעטים רואים. הקרחון התלוי נראה כמו חזיון מעולם אחר דרך הערפל והגשם.”

אם בכל זאת תבחרו לבקר בחורף, שימו לב שחלק מהשירותים באזור, כולל מקומות לינה ומסעדות, עשויים להיות סגורים, ושעות הפעילות של הפארק עצמו מצומצמות בשל שעות האור המועטות.

תכנון הטיול וציוד נדרש

הגעה לאזור קויאי

ההגעה לאזור קויאי מצריכה תכנון מוקדם היות והוא מרוחק יחסית ממרכזי התיירות העיקריים של צ’ילה. שדה התעופה הקרוב ביותר הוא בעיר קויהייקה (Coyhaique), הבירה האזורית של מחוז איסן. אפשר להגיע לקויהייקה בטיסות פנים-ארציות מסנטיאגו, שאורכות כשעתיים. חברות התעופה LATAM ו-Sky Airline מפעילות טיסות יומיות לאזור.

מקויהייקה יש לשכור רכב או לנסוע באוטובוס צפונה לכיוון העיירה פוייוואי (Puyuhuapi), המרוחקת כ-165 ק”מ. הנסיעה אורכת בין 3-4 שעות דרך הקרטרה אוסטרל, כביש 7. יש לציין כי הכביש סלול רק בחלקו, כאשר מקטעים מסוימים עדיין מורכבים מעפר או חצץ, דבר שעלול להאט את הנסיעה במיוחד בעונת הגשמים.

חברות האוטובוסים Terraustral ו-Queulat מפעילות קווים סדירים בין קויהייקה לפוייוואי, לרוב פעם או פעמיים ביום בעונת הקיץ. שכירת רכב היא אופציה מומלצת למי שמעוניין בגמישות, אך יש לקחת בחשבון את תנאי הדרך ולוודא שהרכב השכור מתאים (רצוי רכב 4×4 או לפחות רכב עם מרווח גחון גבוה).

הפארק הלאומי קויאי ממוקם כ-20 ק”מ צפונית לפוייוואי. הכניסה לפארק מסומנת היטב, והשער הראשי פתוח בין השעות 8:30 בבוקר ל-18:00 (בקיץ, שעות מצומצמות יותר בחורף). דמי הכניסה לפארק הם 5,000 פזו צ’יליאני לתיירים זרים (כ-5-6 דולר), ויש לשלם במזומן – אין אפשרות לשלם בכרטיס אשראי.

אפשרויות לינה

אפשרויות הלינה באזור קויאי מוגבלות יחסית, ועל כן מומלץ להזמין מקומות מראש, במיוחד בעונת התיירות הגבוהה (דצמבר-פברואר).

פוייוואי: העיירה הקרובה ביותר לפארק מציעה מספר אפשרויות לינה, מהוסטלים פשוטים ועד מלונות בוטיק יוקרתיים יותר. מומלצים במיוחד:

• Hostal Evelyn – הוסטל פשוט ונקי במיקום מרכזי, מציע חדרים משותפים ופרטיים במחירים סבירים (כ-15-30 דולר ללילה).
• Casa Ludwig – אכסנית משפחתית חמימה עם מטבח משותף וגישה לאינטרנט. המקום ידוע באווירה הביתית שלו ובארוחות הבוקר הטובות.
• Termas de Puyuhuapi Lodge & Spa – למי שמחפש חוויה יוקרתית יותר, מלון זה ממוקם על חוף הפיורד ומציע גישה למעיינות חמים טבעיים – מושלם לאחר יום ארוך של טרקים. המחירים גבוהים יחסית (החל מ-200 דולר ללילה) אך כוללים ארוחות ושימוש במתקני הספא.

קמפינג: בתוך הפארק עצמו קיימים שני מתחמי קמפינג רשמיים:

• Camping Ventisquero – הקרוב ביותר למסלול הקרחון התלוי, מציע שירותים בסיסיים, מים זורמים, ושולחנות פיקניק. עלות הלינה היא כ-6,000 פזו לאדם (כ-7 דולר).
• Camping Río Cisnes – מתחם פשוט יותר ליד נהר סיסנס, בחלק הדרומי של הפארק. פחות נוח אך שקט יותר.

יש לציין שקמפינג “פראי” (מחוץ לאתרים המוסדרים) אסור בתחומי הפארק, אך מקומיים מציעים לעתים אפשרות לחנות בשטחים פרטיים בסמוך לפארק במחירים נמוכים.

אפשרויות נוספות: עבור מי שמגיע עם רכב, העיירה לה חונטה (La Junta), המרוחקת כ-45 ק”מ צפונית לפארק, מציעה מספר מקומות לינה נוספים, לעתים במחירים נוחים יותר מאשר בפוייוואי.

ציוד מומלץ לטרקים

האקלים הייחודי ותנאי השטח בקויאי מחייבים היערכות מתאימה מבחינת ציוד. הנה רשימת הפריטים החיוניים לטרקים באזור:

ביגוד:

• שכבות – שיטת “שלוש השכבות” היא קריטית באזור זה: שכבה בסיסית מחומר סינתטי מנדף זיעה (לא כותנה!), שכבת בידוד (פליז או דאון), ושכבה חיצונית אטומה למים ורוח.
• מעיל גשם איכותי – זהו אולי הפריט החשוב ביותר, היות וגשם עשוי לרדת בכל עת. עדיף מעיל עם ממברנה נושמת כמו Gore-Tex או דומיו.
• מכנסיים אטימות למים – לא פחות חשובים מהמעיל, במיוחד בגשם ממושך.
• כובע חם וכפפות – גם בקיץ, הטמפרטורות עשויות לרדת משמעותית, במיוחד בגבהים.
• גטקס (ערדליים) – שמירה על הנעליים והגרביים יבשים היא קריטית למניעת שפשפות ואי נוחות.

הנעלה וציוד הליכה:

• נעלי הליכה/טרקים – רצוי נעליים גבוהות עם תמיכת קרסול ואטימות למים. חלק מהמסלולים בוציים מאוד אחרי גשם.
• גרביים ייעודיות להליכה – רצוי מצמר מרינו או תערובת סינתטית המסוגלת להישאר חמה גם כשהיא רטובה.
• מקלות הליכה – מסייעים מאוד בייצוב, במיוחד בירידות תלולות או במעברי נחל.
• תרמיל יום – בנפח של 25-35 ליטר, רצוי עם כיסוי גשם מובנה.

ציוד כללי:

• מפת הפארק – ניתן לרכוש במרכז המבקרים, אך מומלץ להצטייד מראש.
• מצפן/GPS – לא הכרחי במסלולים המסומנים היטב, אך עשוי להיות שימושי במסלולים המרוחקים יותר.
• פנס ראש עם סוללות רזרביות – במיוחד אם מתכננים להישאר על המסלול עד שעות אחר הצהריים.
• ערכת עזרה ראשונה בסיסית – כולל תרופות אישיות, פלסטרים, תחבושות, וחומרי חיטוי.
• אמצעי לטיהור מים – טבליות או מסנן, למקרה שתזדקקו למלא מים ממקורות טבעיים.
• קרם הגנה מהשמש – גם בימים מעוננים, הקרינה האולטרה-סגולה חזקה מאוד באזור זה.
• תכשיר דוחה יתושים – במיוחד בחודשי הקיץ, כאשר היתושים והפשפשים פעילים מאוד.

מזון וציוד בישול (למי שמתכננים קמפינג):

• מזון קל להכנה ובעל ערך קלורי גבוה – פריכיות אורז, אגוזים, שוקולד, אוכל מיובש.
• מכשיר בישול עם חומר בעירה – גז או כוהל, בהתאם להעדפותיכם.
• כלי אוכל – קלים, רב-שימושיים ורצוי מחומרים שאינם שבירים.
• תרמוס – משקה חם יכול לשנות את מצב הרוח ביום גשום וקר.

“בקויאי למדתי את חשיבותן של שכבות ביגוד איכותיות”, מספר יובל, מטייל ישראלי. “ביום אחד חוויתי שמש מלאה, גשם זלעפות, ורוחות חזקות. הציוד הנכון הוא ההבדל בין חוויה נהדרת לסבל אמיתי.”

נקודה חשובה: הטמפרטורות בלילה עלולות לרדת אפילו בקיץ, לכן למי שמתכנן להישאר ללון בקמפינג, שק שינה המיועד לטמפרטורות של לפחות 0°C הוא חיוני, יחד עם מזרן בידוד איכותי.

טיפים חשובים למטיילים בקויאי

טיפים כלליים

התעדכנו במזג האוויר: מזג האוויר בפטגוניה בכלל, ובקויאי בפרט, משתנה במהירות ולעתים באופן קיצוני. בדקו תחזית מעודכנת לפני כל טרק, ויש לקחת בחשבון שגם בימים המוגדרים כ”שמשיים” ייתכנו פרקי גשם. אפליקציות כמו YR, Windy או AccuWeather מספקות לרוב תחזיות אמינות יחסית לאזור.

שמרו על גמישות בלו”ז: אם ניתן, הקצו יום נוסף “ספייר” באזור, למקרה שמזג האוויר ביום המתוכנן לטרק יהיה גרוע במיוחד. יום גשום עלול להפוך את החוויה ללא נעימה, ובעיקר – להסתיר את הנופים המרהיבים שלשמם הגעתם.

שמרו על קצב הליכה מתון: צוק הקרחון התלוי וחלק גדול מהאטרקציות האחרות בפארק נמצאים בגובה יחסית של 1,400-1,900 מטר מעל פני הים. המעבר המהיר מגובה נמוך לגבוה עלול לגרום לתסמיני מחלת גבהים קלה אצל חלק מהמטיילים. הקפידו על קצב הליכה איטי ומדוד, ושתו הרבה מים.

התחילו מוקדם: התחלה מוקדמת של הטרק (בסביבות 8-9 בבוקר) לא רק תאפשר לכם להימנע מעומס מטיילים, אלא גם תבטיח שתסיימו לפני החשכה, גם אם הטרק יימשך זמן רב מהצפוי. בנוסף, בשעות הבוקר יש יותר סיכוי לראות את הקרחונים והנופים ללא ערפל או עננות.

כבדו את הסביבה: פארק קויאי הוא אחד האזורים השמורים האחרונים בעולם. הקפידו על עקרונות ה-Leave No Trace: לקחת את כל האשפה שלכם בחזרה, לא לצאת מהשבילים המסומנים, להימנע מהפרעה לחיי הבר, ולהימנע מאיסוף צמחים, אבנים או פריטים טבעיים אחרים.

טיפים לצילום

אזור קויאי מציע הזדמנויות צילום מדהימות, מהקרחונים המרשימים ועד ליערות הגשם הקסומים. הנה מספר טיפים לצלמים:

ציוד: הצטיידו בכיסוי אטום למים למצלמה, שכן גשם עלול להתחיל בפתאומיות. כמו כן, סוללות רזרביות הן חובה – הקור עלול לקצר את חיי הסוללה. עדשת זום טובה (כמו 24-105mm או 24-70mm) תכסה את רוב צרכי הצילום, אך עדשה רחבת זווית (16-35mm) עשויה להיות שימושית במיוחד לנופים הפתוחים.

אור: האור בפטגוניה ייחודי ומשתנה במהירות. השעות המומלצות ביותר לצילום הן השעות הראשונות של הבוקר ולקראת שקיעה, כאשר האור רך יותר והצבעים עשירים יותר. עם זאת, ה”שעות הקסומות” הללו עשויות להיות מאתגרות להשגה אם אתם נמצאים עמוק במסלול הליכה.

הגנה מגשם: צלמו גם בגשם קל – לעתים דווקא ערפל וגשם קל יוצרים אווירה מיסטית ביער. שקיות אטימות למים או מטריות קטנות לצילום יכולות לאפשר לכם להמשיך לצלם גם בתנאים אלו.

קומפוזיציה: נסו לשלב אלמנטים שונים של הנוף בתמונה אחת – למשל, את הקרחון התלוי עם היער הירוק בחזית, או את המפלים עם קשת בענן (נפוצה מאוד באזור). שימוש באלמנט אנושי, כמו מטייל רחוק, יכול לספק תחושת קנה מידה לגודלם האדיר של הנופים.

טיפים לבטיחות

אף על פי שהאזור מתויר יחסית, קויאי עדיין מציב אתגרי בטיחות מסוימים למטיילים:

עדכנו מישהו על תכניותיכם: לפני יציאה לטרק ארוך יותר או מרוחק, הודיעו למישהו (בעל המלון/הוסטל, למשל) על המסלול המתוכנן שלכם ומועד החזרה הצפוי.

היזהרו בחציית נחלים: בעונת הגשמים או אחרי סופה, הנחלים עלולים להתמלא במהירות ולהפוך מסוכנים. אל תנסו לחצות זרמים מהירים או עמוקים מדי. אם הזרם מגיע מעל לברך, או אם אינכם בטוחים ביציבותכם – חפשו מעבר אחר או שקלו לחזור על עקבותיכם.

שימרו על חום גוף: היפותרמיה (קירור יתר של הגוף) היא סכנה אמיתית גם בקיץ, במיוחד אם נרטבים מגשם שוטף או חציית נחלים. שמרו על שכבת בסיס יבשה, וערכו עצירות תכופות לאכילה ושתייה חמה אם נרטבתם.

היו מוכנים לבעיות תקשורת: הקליטה הסלולרית בפארק ובסביבתו חלקית בלבד או לא קיימת כלל. שקלו להביא מכשיר קשר לווייני או משואת חירום אם אתם מתכננים טרקים ארוכים או מרוחקים.

הכירו את המגבלות שלכם: אל תירתעו מלוותר על טרק או לחזור באמצע אם תנאי מזג האוויר הופכים מסוכנים, או אם אתם מרגישים לא בטוב. ההרים יחכו להזדמנות אחרת.

ליטל, מטיילת ישראלית שביקרה בקויאי, מספרת: “התחלנו את מסלול לגונת טמפנוס בבוקר בהיר יחסית, אבל תוך שעתיים הגיע ערפל כבד וגשם שוטף. החלטנו לחזור למרות האכזבה, ובדיעבד זו הייתה החלטה נכונה – פגשנו מטיילים אחרים שהמשיכו וסיפרו שלא ראו דבר בגלל הערפל, ואחת מהם החליקה ונפצעה קלות. זה לימד אותי שבפטגוניה, הטבע הוא זה שקובע, לא אנחנו.”

שילוב קויאי במסלול נרחב יותר בצ’ילה

רוב המטיילים הישראלים בצ’ילה משלבים את הביקור בקויאי כחלק ממסלול ארוך יותר. הנה מספר הצעות לשילובים מוצלחים:

מסלול פטגוניה הצפונית: שילוב של קויאי יחד עם אזורים נוספים לאורך הקרטרה אוסטרל, כגון פוטאלוהו (Futaleufú) הידוע בנהרות הרפטינג שלו, העיירה הציורית צ’איטן (Chaitén), ו”הכביש השבע” המרהיב בשלמותו. מסלול זה אידיאלי למי שמחפש טבע פראי ופחות מתויר.

מסלול פטגוניה מקיף: שילוב של קויאי עם האזורים המפורסמים יותר של פטגוניה הדרומית, כגון טורס דל פאיינה (Torres del Paine), הקרחון פריטו מורנו (Perito Moreno), ו-El Calafate בארגנטינה. שימו לב שמסלול זה מצריך נסיעה ארוכה (או טיסה פנימית) בין אזור קויאי לפטגוניה הדרומית.

מסלול צ’ילה מגוון: שילוב של קויאי עם אטרקציות נוספות בצ’ילה שאינן בפטגוניה, כמו מדבר אטקמה בצפון, אזור הבית של צ’ילה במרכז (סנטיאגו, ולפראיסו), ואולי אף אי הפסחא המרוחק. מסלול זה יספק מגוון עשיר של נופים וחוויות, אך ידרוש טיסות פנימיות רבות.

“שילבנו את הביקור בקויאי בטיול של חודש לאורך הקרטרה אוסטרל”, מספר אלון, מטייל ישראלי שביקר באזור. “השכרנו רכב בפוארטו מונט ונסענו צפונה עד לויייה או’היגינס, עם עצירה של שלושה ימים באזור פוייוואי לטרקים בקויאי. זה היה הזמן האידיאלי שאיפשר לנו לחוות את הפארק מבלי להרגיש בלחץ זמן, ועדיין להספיק לראות אזורים נוספים בדרך.”

עבור מטיילים המגיעים לקויאי, ביקור בעיירה קויהייקה (Coyhaique), בירת האזור, הוא כמעט בלתי נמנע. העיר מציעה מגוון שירותים כמו בנקים, חנויות ציוד טיולים, וסופרמרקטים להצטיידות לפני היציאה לאזורים המרוחקים יותר. מומלץ לבקר בשוק המקומי (Mercado Municipal) לטעימות מהגבינות והבשרים המקומיים והצטיידות בפירות יבשים ואגוזים לטרקים.

שמורת אאומאן (Reserva Añihué) – האטרקציה הנסתרת

בעוד שרוב המטיילים מתמקדים בפארק הלאומי קויאי, מי שמחפשים חוויה שונה ופחות מוכרת יכולים לגלות את שמורת אאומאן הסמוכה, הממוקמת כ-40 ק”מ מפוייוואי. זוהי שמורה פרטית הפרוסה על שפת פיורד קויאי, המציעה טרקים בנופים שונים מאלו שבפארק הלאומי – יערות חופיים, חופים בתוליים, ובעונה המתאימה – צפייה בלווייתנים ודולפינים.

השמורה פחות מסחרית ומציעה מספר מסלולי טרק קצרים (2-5 ק”מ) המתאימים ליום אחד של פעילות. ניתן להגיע למקום ברכב, אך הגישה לחלק מהמסלולים דורשת שיט קצר בסירה שניתן להזמין במקום.

“שמורת אאומאן הייתה הפתעה אמיתית”, מספר דניאל, מטייל שביקר בקויאי. “הגענו לשם כמעט במקרה, בהמלצת בעלת ההוסטל שלנו. בעוד שהפארק הלאומי היה מלא במטיילים, כאן היינו כמעט לבד. הטרק לאורך החוף היה קסום, והשיא היה כשראינו קבוצה של דולפינים צ’יליאנים (Commerson’s dolphins) ממש קרוב לחוף.”

עלות הכניסה לשמורה היא כ-8,000 פזו (כ-10 דולרים), ושיט הסירה, אם נדרש, עולה כ-5,000 פזו נוספים לאדם. ניתן להסדיר את הביקור דרך מרכז המבקרים הקטן בכניסה לשמורה.

שאלות נפוצות – טרקים בקויאי צ’ילה

מקורות מידע נוספים

למידע נוסף על טרקים בקויאי ובצ’ילה בכלל, ניתן לבקר באתרים הבאים:

• אתר הרשמי של פארקים לאומיים בצ’ילה – מידע רשמי על פארק לאומי קויאי (בספרדית)
• למטייל – צ’ילה – מידע בעברית על טיולים בצ’ילה