אטרקציות במוראי פרו: המדריך המקיף למטיילי התרמילאים

מוראי (Moray) היא אחת האטרקציות המרתקות ביותר באזור הקדוש של האינקה בפרו. ממוקמת כ-50 ק”מ מערבית לקוסקו, מוראי מהווה אתר ארכיאולוגי ייחודי שמשלב היסטוריה, מסתורין, ונופים מרהיבים. המקום מפורסם בזכות הטרסות העגולות המדהימות שלו, המזכירות אמפיתאטרון ענקי שנחצב באדמה. אך בניגוד למה שנראה במבט ראשון, לא מדובר במבנה בידור אלא בפלא הנדסי חקלאי מתקופת האינקה. במאמר זה נצלול לעומק האטרקציות המגוונות במוראי, נגלה את הסודות שמאחורי המקום המיוחד הזה, ונספק מידע מפורט שיסייע לכל תרמילאי המגיע לאזור לתכנן ביקור מושלם.

היסטוריה ומשמעות: מוראי כמעבדה חקלאית עתיקה

מוראי אינה סתם עוד אתר ארכיאולוגי בפרו. היא מייצגת את אחד ההישגים ההנדסיים והחקלאיים המרשימים ביותר של תרבות האינקה. הטרסות העגולות הקונצנטריות, שנחפרו לעומק של כ-150 מטרים, שימשו כנראה כמעבדה חקלאית מתוחכמת. ארכיאולוגים מאמינים שהאינקה יצרו כאן מיקרו-אקלימים שונים בכל טרסה, מה שאפשר להם לגדל מגוון גידולים מאזורים שונים באימפריה הרחבה שלהם.

הפרש הטמפרטורות בין הטבעת העליונה לתחתונה יכול להגיע לכ-15 מעלות צלזיוס, שינוי דרמטי המאפשר לדמות אקלימים שונים – החל מהאקלים החם של עמקי האמזונס ועד לאקלים הקר של רמות האנדים. בשיא תקופתם, האינקה גידלו במוראי למעלה מ-60 סוגים שונים של תפוחי אדמה ומגוון גידולים נוספים, מה שמדגיש את החשיבות של האתר כמרכז חקלאי ניסויי.

הטרסות נבנו בצורה מתוחכמת עם שכבות של אבן גדולה, חצץ, חול ואדמה פורייה שהובאה מאזורים רחוקים. מערכת ניקוז מתוחכמת נבנתה מתחת לטרסות, מה שמנע הצפות בעונת הגשמים ושמר על יציבות המבנה לאורך מאות שנים. העובדה שהמבנה המורכב עדיין עומד על תלו אחרי למעלה מ-500 שנה מעידה על הידע ההנדסי המתקדם של האינקה.

כשמבקרים במוראי, אפשר להרגיש את הרוחניות והחיבור העמוק של האינקה לאדמה. מוראי לא הייתה רק מרכז חקלאי מתקדם, אלא גם אתר בעל חשיבות דתית, שכן החקלאות הייתה חלק בלתי נפרד מהקוסמולוגיה והאמונה הדתית של האינקה. הביקור במקום מאפשר לתרמילאים להתחבר לעבר המרתק של פרו ולהבין טוב יותר את המורכבות והתחכום של תרבות האינקה.

תכנון הביקור במוראי: עונה מומלצת, זמני פעילות ועלויות

לפני שיוצאים לגלות את הפלאים של מוראי, חשוב להתכונן כראוי. העונה המומלצת לביקור היא בין מאי לספטמבר, תקופת היובש בפרו, שבה תוכלו ליהנות משמים כחולים ומזג אוויר נוח. בחודשים אלה הטיול יהיה נעים במיוחד, וסיכויי הגשם נמוכים. עם זאת, זו גם עונת התיירות העמוסה, אז צפו ליותר מטיילים באזור. אם אתם מעדיפים אווירה שקטה יותר, שקלו לבקר בחודשי המעבר כמו אפריל או אוקטובר, אך קחו בחשבון שייתכנו גשמים ספורדיים.

האתר פתוח לקהל בכל יום בין השעות 7:00 בבוקר ל-17:30 בערב, עם כניסה אחרונה בשעה 16:00. כדי ליהנות מחוויה אופטימלית, מומלץ להגיע מוקדם בבוקר או לקראת שעות אחר הצהריים המאוחרות, כך תוכלו להימנע מהחום השיא וגם מהמוני התיירים שמגיעים בסיורים המאורגנים.

עלות הכניסה למוראי כיום עומדת על כ-70 סול (מטבע פרו, שווה ערך לכ-20 דולר), אך כדאי לשקול לרכוש את כרטיס “Boleto Turístico del Cusco” (כרטיס התיירות של קוסקו) שמעניק גישה לכמה אתרים באזור, כולל מוראי, פיסק, צ’ינצ’רו, אולנטייטמבו ועוד. הכרטיס המלא עולה כ-130 סול (כ-37 דולר) לתיירים זרים ותקף ל-10 ימים, וישנם גם כרטיסים חלקיים במחירים נמוכים יותר שתקפים לימים בודדים. זו אופציה משתלמת במיוחד אם אתם מתכננים לבקר במספר אתרים באזור.

“הביקור במוראי היה אחת החוויות המרשימות ביותר שלי בפרו,” מספרת נועה, מטיילת ישראלית. “העיגולים המושלמים שחפרו האינקה באדמה ומשמעותם החקלאית פשוט הפעימו אותי. אני ממליצה להגיע מוקדם בבוקר כשהאוויר צלול והאור מושלם לצילום. אל תשכחו להביא מים וכובע, כי בשעות מסוימות השמש חזקה מאוד באזור הזה.”

איך להגיע למוראי: אפשרויות תחבורה מקוסקו

קוסקו (Cusco) היא נקודת המוצא הנפוצה ביותר לביקור במוראי, ותרמילאים יכולים לבחור מבין מספר אפשרויות להגיע לאתר. כל אחת מהאפשרויות מציעה יתרונות שונים, בהתאם לתקציב שלכם, ללוח הזמנים ולסגנון הטיול המועדף עליכם.

סיור מאורגן: זו האפשרות הנוחה והפשוטה ביותר, במיוחד אם הזמן שלכם מוגבל. סיורים רבים משלבים את מוראי עם אתרים נוספים כמו מכרות המלח של מאראס (Maras) וכפר האינקה אולנטייטמבו (Ollantaytambo). המחיר לסיור יום מלא נע בין 70 ל-150 סול (20-45 דולר), תלוי בחברה, בגודל הקבוצה ובאתרים הכלולים. יתרון נוסף הוא המדריך שמספק הסברים מעמיקים על ההיסטוריה והמשמעות של האתר.

מונית פרטית: אם אתם מעדיפים יותר גמישות ופרטיות, מונית פרטית היא אפשרות טובה. המחיר לנסיעה הלוך ושוב מקוסקו למוראי ינוע בסביבות 150-200 סול (45-60 דולר), והנהג יכול להמתין לכם במהלך הסיור. זו אפשרות מצוינת למי שרוצה לבקר במוראי בקצב שלו, ללא הלחץ של זמן קבוצתי. חשוב להבין את התנאים מראש ולהסכים על המחיר לפני היציאה.

אוטובוס ציבורי וטרנספורט מקומי: לתרמילאים שמחפשים חוויה אותנטית יותר ורוצים לחסוך בעלויות, ישנה האפשרות להשתמש בתחבורה ציבורית. קחו אוטובוס (או טרומפה – מיניבוס קטן) מקוסקו לאורובמבה (Urubamba), שעולה כ-10-15 סול (3-5 דולר). מאורובמבה תצטרכו לקחת טוק-טוק או מונית מקומית למוראי, שתעלה עוד כ-40 סול (12 דולר). זו אפשרות מאתגרת יותר שדורשת זמן וסבלנות, אך מאפשרת לכם לחוות את האינטראקציה עם המקומיים ואת אורח החיים הפרואני.

אופניים: למטיילי אקסטרים, קיימת האפשרות לשכור אופניים בקוסקו ולרכוב לעבר מוראי. הנסיעה ארוכה (כ-50 ק”מ) ותובענית עם הרבה שינויי גובה, אך הנופים מרהיבים. אפשרות חלופית היא להצטרף לסיור אופניים מאורגן שכולל הסעה לנקודת התחלה גבוהה יותר, ממנה רוכבים בעיקר במורד לכיוון מוראי. סיור כזה יעלה בין 150 ל-250 סול (45-75 דולר), כולל ציוד, מדריך וארוחת צהריים.

“הגעתי למוראי באופן עצמאי בטרומפה ומוניות מקומיות, וזו הייתה חוויה מעניינת בפני עצמה,” משתף אורי, תרמילאי ותיק. “נסעתי קודם לאורובמבה, יחד עם הפרואנים המקומיים בדרכם לעבודה, ומשם לקחתי טוק-טוק למוראי. הדרך הציגה לי נופים מדהימים של העמק הקדוש שלא הייתי רואה בסיור מאורגן רגיל, והצלחתי לחסוך הרבה כסף. אם יש לכם זמן, ממליץ לנסות את האופציה הזו.”

מסלול הטיול במוראי: הנקודות שאסור לפספס

ביקור מוראי מציע חוויה ייחודית שמשלבת היסטוריה, ארכיאולוגיה ונופים עוצרי נשימה. כדי למקסם את החוויה, הנה מסלול טיול מפורט שיעזור לכם לא לפספס אף אחת מנקודות החובה באתר המרתק הזה.

תצפית הפתיחה: עם הכניסה לאתר, כדאי להתחיל בנקודת התצפית המרכזית שצופה על המכלול העיקרי של הטרסות הקונצנטריות. זוהי נקודה מושלמת לצילום הפנורמי הראשון שלכם, ולהתרשמות כללית מהמבנה המדהים שיצרו האינקה. עמדו כאן כמה דקות וספגו את המראה המרהיב – העיגולים המושלמים שחפורים באדמה כאילו נוצרו על ידי יצורים מעולם אחר.

המכלול המרכזי: לאחר ההתרשמות הראשונית, רדו בזהירות במדרגות לעבר הטרסות עצמן. במוראי יש שלושה מכלולים עיקריים של טרסות קונצנטריות, כאשר הגדול והמרשים מביניהם הוא המכלול המרכזי, שמגיע לעומק של כמעט 30 מטר ומכיל 12 טרסות. כשתרדו לעומק המכלול תוכלו לחוש את השינויים בטמפרטורה ובלחות בין הרמות השונות – תופעה שהאינקה ניצלו לטובת הניסויים החקלאיים שלהם.

הטרסות המערביות והמזרחיות: אחרי שתחקרו את המכלול המרכזי, המשיכו לשני המכלולים הנוספים – המערבי והמזרחי. אלו קטנים יותר אך עדיין מרשימים, ובדרך כלל פחות עמוסים בתיירים, מה שמאפשר חוויה אינטימית יותר. בכל אחד מהמכלולים תוכלו להבחין בהבדלים קטנים בעיצוב ובמבנה, שמעידים על הניסויים השונים שנערכו בכל אחד מהם.

תעלות ההשקיה: שימו לב במיוחד למערכת תעלות ההשקיה המתוחכמת שפזורה בכל רחבי האתר. האינקה פיתחו מערכת מורכבת של תעלות מים שהזינה כל טרסה וטרסה, והובילה מים ממקורות מרוחקים. זוהי הזדמנות להתרשם מהיכולות ההנדסיות המתקדמות של האינקה, שידעו לנהל משאבי מים באופן מושלם עוד לפני שנים רבות.

נקודת הפיקניק: קחו הפסקה באחת מפינות הישיבה באתר, ותיהנו מארוחה קלה מול הנוף המרהיב. רבים מהתרמילאים מביאים איתם סנדוויצ’ים או פירות שקנו בשוק בקוסקו, ויושבים לנוח ולהתבונן בפלא הארכיאולוגי שלפניהם. זוהי הזדמנות מושלמת לספוג את האווירה המיוחדת של המקום.

נקודת התצפית העליונה: לקראת סוף הביקור, עלו לנקודת התצפית הגבוהה ביותר באתר, שמציעה פנורמה מקיפה של כל מכלולי מוראי ושל נוף העמק הקדוש סביב. זוהי נקודה מושלמת לתמונות הסיום ולהתבוננות אחרונה בפלא ההנדסי המדהים הזה.

“הטיפ החשוב ביותר לביקור במוראי הוא פשוט לקחת את הזמן,” אומרת מיה, מדריכת טיולים ישראלית באזור. “רוב הסיורים המאורגנים מקצים כשעה לאתר, אבל כדי באמת להרגיש את המקום צריך לפחות שעתיים-שלוש. רדו לתחתית הטרסות, הרגישו את ההבדלים בטמפרטורה, שבו לכמה דקות בשקט ודמיינו את החקלאים הקדומים שעבדו פה. זו חוויה שתיחרת בזיכרון שלכם הרבה אחרי שתעזבו את פרו.”

מוראי בהקשר התרבותי: מסורות וטקסים אינקה

מוראי אינו רק אתר ארכיאולוגי מרשים מבחינה חזותית והנדסית, אלא מהווה גם חלון למסורות עשירות ולתפיסת העולם הרוחנית של האינקה. עבור האינקה, החקלאות הייתה הרבה יותר מאמצעי לייצור מזון – היא הייתה פעילות מקודשת שקישרה בין האדם, האדמה והקוסמוס.

בתרבות האינקה, פאצ’ה מאמא (Pacha Mama) – אמא אדמה – נחשבה לאחת האלות החשובות ביותר, והיחס לאדמה היה מלא כבוד והערכה. מוראי, כמרכז חקלאי מתקדם, היה מקום שבו באו לידי ביטוי הערכים הללו בצורה המובהקת ביותר. לפי תיאוריות מסוימות, במקום נערכו טקסים חקלאיים עונתיים שכללו הקרבת מנחות לפאצ’ה מאמא כדי להבטיח יבול פורה.

אחד האלמנטים המרתקים במוראי הוא הקשר שלו לאסטרונומיה. הארכיאולוגים גילו שהמבנה הייחודי של הטרסות מאפשר מדידה מדויקת של תנועות השמש לאורך השנה. בימי השוויון והיפוך, קרני השמש יוצרות דפוסי צל מיוחדים על הטרסות, שככל הנראה שימשו את הכהנים-האסטרונומים של האינקה לקביעת לוח השנה החקלאי.

גם כיום, תושבי האזור, צאצאי תרבות הקצ’ואה העתיקה, שומרים על רבים מהמנהגים המסורתיים. בתקופות מסוימות בשנה, במיוחד בחודש יוני במהלך חגיגות האינטי ריימי (Inti Raymi) – פסטיבל השמש – מתקיימים טקסים מסורתיים באזור, שמציינים את היפוך החורף בחצי הכדור הדרומי. אם תזמנו נכון את הביקור, תוכלו לראות מופעי ריקוד ומוזיקה מסורתיים שמתקיימים לכבוד האירוע.

רבים מהתרמילאים מדווחים על תחושה מיסטית כשמבקרים במוראי. “כשעמדתי בתחתית הטרסות והסתכלתי למעלה, הרגשתי התעלות רוחנית מסוימת,” מספר יונתן, מטייל שביקר במקום. “משהו בגיאומטריה המושלמת וביכולת לחוש את ההיסטוריה והמסורת של האינקה יצר תחושה כמעט על-טבעית.”

אם אתם מתעניינים במיוחד בהיבטים התרבותיים והמסורתיים, שקלו להשתמש בשירותיו של מדריך מקומי ממוצא קצ’ואה. מדריכים אלו לא רק מכירים את ההיסטוריה הרשמית של המקום, אלא גם את הסיפורים, האמונות והמסורות שעוברות מדור לדור, ויכולים להפוך את החוויה שלכם לעמוקה ומשמעותית הרבה יותר.

מוראי משולב: שילוב הביקור עם אטרקציות סביב

כדי למקסם את הזמן שלכם בעמק הקדוש של האינקה, כדאי לשלב את הביקור במוראי עם אתרים מרתקים נוספים שנמצאים בסביבה. שילוב כזה יאפשר לכם ליצור יום טיול עשיר ומגוון, שמציג היבטים שונים של תרבות האינקה והנוף המרהיב של האזור.

מכרות המלח של מאראס (Maras Salt Mines): ללא ספק, השילוב הפופולרי ביותר הוא מוראי ומכרות המלח של מאראס, שנמצאים במרחק של כ-5 ק”מ בלבד. מכרות אלה הם אחד האתרים המצולמים ביותר בפרו, ובצדק. מדובר באלפי בריכות מלח קטנות שנראות כמו פסיפס ענק בצבעי לבן וחום, המדורגות במורד ההר. המכרות פעילים כבר מתקופת האינקה, וניתן לצפות במקומיים שעובדים בהם בשיטות מסורתיות. הכניסה לאתר עולה כ-10 סול (3 דולר), והביקור לוקח כשעה. רוב הסיורים המאורגנים משלבים בין שני האתרים האלה.

צ’ינצ’רו (Chinchero): כפר קטן ויפהפה שנמצא בדרך מקוסקו למוראי, ומפורסם בזכות שוק הטקסטיל המסורתי שמתקיים בו בימי ראשון. בצ’ינצ’רו תוכלו לראות נשים מקומיות עובדות בטכניקות אריגה עתיקות, ולרכוש מזכרות איכותיות ישירות מהיוצרים. בכפר ישנן גם טרסות חקלאיות יפות וכנסייה קולוניאלית שנבנתה על שרידים של ארמון אינקה. הביקור בצ’ינצ’רו לוקח בין שעה לשעתיים.

אולנטייטמבו (Ollantaytambo): עיירה עתיקה שמשמרת את המבנה המקורי של רחובות האינקה, עם מערכות מים זורמים לאורך הרחובות. האתר הארכיאולוגי המרכזי בעיירה כולל מקדש מרשים ומחסני מזון שנחצבו בהר. אולנטייטמבו היא גם נקודת המוצא של רכבות שיוצאות למאצ’ו פיצ’ו, ולכן רבים משלבים ביקור בה כחלק ממסלול גדול יותר. הביקור באתר הארכיאולוגי לוקח בין שעתיים לשלוש, ורצוי להקדיש עוד שעה לשוטט ברחובות העיירה עצמה.

פיסק (Pisac): אתר ארכיאולוגי מרשים שממוקם בקצה המזרחי של העמק הקדוש, ומציע טרסות דרמטיות ומבנים טקסיים. פיסק מפורסם גם בזכות השוק הצבעוני שמתקיים בו בימי שלישי, חמישי וראשון, שבו ניתן למצוא כל דבר – מאריגים מסורתיים ועד תכשיטי כסף ומזון מקומי. שילוב פיסק במסלול יומי עם מוראי הוא אפשרי אך צפוף, ועדיף להקדיש לו יום נפרד אם הזמן מאפשר.

להלן מסלול יומי מומלץ שמשלב מוראי עם אתרים קרובים:

• 07:00 – יציאה מקוסקו
• 08:30-09:30 – ביקור בצ’ינצ’רו
• 10:30-12:30 – ביקור במוראי
• 13:00-14:00 – ארוחת צהריים באחת ממסעדות הדרך (מומלץ לנסות את המסעדות הקטנות בכפרים, שמציעות מנות מקומיות טריות)
• 14:30-15:30 – ביקור במכרות המלח של מאראס
• 17:00 – חזרה לקוסקו

“השילוב בין מוראי למכרות המלח היה מהימים המוצלחים ביותר בטיול שלי בפרו,” מספר אלון, תרמילאי שחזר לאחרונה מדרום אמריקה. “הקונטרסט בין העיגולים הירוקים של מוראי לטרסות הלבנות של מכרות המלח הוא פשוט מדהים. שכרתי אופניים באורובמבה ורכבתי בין האתרים, מה שהוסיף ממד של הרפתקה ואפשר לי לעצור בנקודות יפות בדרך שלא הייתי מגיע אליהן ברכב.”

טיפים מעשיים למבקרים במוראי

ביקור מוצלח במוראי דורש קצת הכנה והיערכות, במיוחד עבור תרמילאים שמגיעים לראשונה לאזור רמות האנדים. הנה כמה טיפים חיוניים שיעזרו לכם להפיק את המרב מהביקור שלכם באתר הייחודי הזה:

התמודדות עם גובה: מוראי נמצאת בגובה של כ-3,500 מטר מעל פני הים, והגובה הזה עלול להשפיע על מטיילים שאינם מורגלים בו. כדי למנוע מחלת גבהים (Soroche), הקדישו לפחות 2-3 ימי הסתגלות בקוסקו (שנמצאת בגובה דומה) לפני הביקור במוראי. שתו הרבה מים, הימנעו מאלכוהול בימים הראשונים, ושקלו לקחת תה עלי קוקה (Coca Tea) שנחשב לתרופה מקומית יעילה למחלת גבהים. אם אתם סובלים מתסמינים חמורים, התייעצו עם רופא לגבי תרופות כמו Diamox.

הגנה מהשמש: בגובה הזה, קרינת השמש חזקה במיוחד, גם בימים מעוננים. הקפידו למרוח קרם הגנה עם מקדם SPF גבוה, לחבוש כובע רחב שוליים, ולהביא משקפי שמש איכותיים. באתר עצמו יש מעט מאוד אזורים מוצלים, כך שההגנה מהשמש היא קריטית.

לבוש בשכבות: מזג האוויר באנדים יכול להשתנות במהירות, ולנוע בין קור עז בבוקר לחום בצהריים וחזרה לקור בערב. הלבוש המומלץ הוא בשכבות, כך שתוכלו להתאים את עצמכם לתנאים המשתנים. שכבה תחתונה מחומר סינתטי שמעביר לחות, שכבה מבודדת באמצע (פליז או צמר) ושכבה עליונה עמידה למים ולרוח.

נעליים נוחות: השטח במוראי אינו מישורי והטיול כולל עליות וירידות בטרסות ובשבילים לא תמיד סלולים. נעלי הליכה נוחות הן חובה. עדיף נעליים גבוהות שמחזיקות את הקרסול במקרה של שטח לא יציב.

מים ומזון: הביאו איתכם מספיק מים לכל היום (לפחות 2 ליטר לאדם). באתר עצמו אין ברזיות או מקורות מים אמינים. כמו כן, הביאו חטיפים אנרגטיים, פירות או כריכים, במיוחד אם אתם מתכננים יום טיול ארוך שמשלב מספר אתרים.

כסף מזומן: באזור מוראי והכפרים הסמוכים לא תמיד יש אפשרות לשלם בכרטיסי אשראי, ואין כספומטים זמינים. הקפידו להצטייד במספיק מזומן (בסול פרואני) לכרטיסי כניסה, תחבורה, מזון ומזכרות. המחירים בעמק הקדוש נמוכים יחסית, אך כ-200-300 סול ליום יכולים להספיק בנוחות.

שירותים: בכניסה לאתר ישנם שירותים ציבוריים בתשלום (בדרך כלל 1 סול), אך בתוך האתר עצמו אין שירותים. מומלץ להשתמש בשירותים לפני תחילת הסיור.

תקשורת: הכיסוי הסלולרי באזור מוראי מוגבל, ובחלקים מהאתר אין קליטה כלל. הורידו מפות אופליין של האזור לפני הנסיעה, והודיעו לחברים/משפחה על המסלול המתוכנן שלכם מראש.

צילום: מוראי היא גן עדן לצלמים, עם הגיאומטריה המושלמת של הטרסות והנופים המרהיבים של האנדים ברקע. הביאו סוללות וכרטיסי זיכרון בכמות מספקת, ושקלו להביא חצובה קלה לצילומי שקיעה או זריחה אם אתם צלמים רציניים.

“אחד הדברים שלא חשבתי עליהם כשהגעתי למוראי היה כמה קר יכול להיות שם למרות השמש החזקה,” מספרת דנה, תרמילאית שביקרה באזור בחודש יולי. “כשהגענו בבוקר, הטמפרטורה הייתה בקושי מעל האפס, ולמרות שהתחמם במהלך היום, הרוח הייתה חזקה וקרה. הבאתי איתי מעיל קל בלבד וממש סבלתי. ממליצה בחום להביא בגדים חמים, גם אם אתם מטיילים בקיץ!”

האוכל המקומי: טעימות מהמטבח האנדיני בסביבת מוראי

ביקור במוראי הוא גם הזדמנות מצוינת לטעום מהמטבח העשיר והמיוחד של האנדים הפרואניים. האזור שסביב מוראי והעמק הקדוש של האינקה ידוע במסורת קולינרית עשירה, שמשלבת רכיבים מקומיים עתיקים עם השפעות ספרדיות וטכניקות בישול עכשוויות.

הבסיס של המטבח האנדיני הוא הגידולים המקומיים שפותחו על ידי האינקה, רבים מהם דווקא במעבדות החקלאיות של מוראי: תפוחי אדמה במגוון זנים שלא תמצאו בשום מקום אחר בעולם, קינואה, תירס ענק (צ’וצ’ו), וצמחים אנדיניים ייחודיים. בעמק הקדוש, מבשלים עדיין בשיטות מסורתיות, כולל אפייה בתנורי אבן או בישול בתוך האדמה (Pachamanca).

מנות מקומיות שחובה לטעום:

• צ’אופה דה גאלינה (Chupa de Gallina) – מרק עשיר ומזין עם חתיכות עוף, תפוחי אדמה, ביצים ופלפל פרואני חריף. מרק זה נחשב למעניק כוח ואנרגיה, ומושלם אחרי יום של הליכה באתרים ארכיאולוגיים.
• לומו סלטאדו (Lomo Saltado) – שילוב מושלם של השפעות פרואניות וסיניות, מנה זו כוללת רצועות בשר בקר מוקפצות עם ירקות, תפוחי אדמה מטוגנים ואורז. זוהי מנה לאומית בפרו וניתן למצוא אותה בכל מסעדה באזור.
• קווי (Cuy) – למי שמחפש חוויה קולינרית אותנטית ואמיצה, הקווי (שרקן) הצלוי הוא מאכל מסורתי באנדים. זוהי מנת חגיגות עתיקה של האינקה, שמוגשת בדרך כלל שלמה, על כל חלקיה.
• רוקוטו רז’נו (Rocoto Relleno) – פלפל אנדיני חריף ממולא בתערובת של בשר טחון, בצל, ביצים, זיתים וגבינה, אופייני מאוד למטבח של אזור קוסקו.
• צ’יצ’ה מוראדה (Chicha Morada) – משקה מרענן ומתוק העשוי מתירס סגול, קינמון, ציפורן, אננס ותפוח. זהו אחד המשקאות הפופולריים ביותר בפרו, בעל צבע סגול עמוק ומרענן במיוחד אחרי טיול ארוך.
• מאטה דה קוקה (Mate de Coca) – תה עלי קוקה, המשקה המסורתי של האנדים, שעוזר בהתמודדות עם מחלת גבהים. למרות שמו, אין לתה זה אפקט ממכר והוא חוקי לחלוטין בפרו.

היכן לאכול באזור מוראי:

ישירות בתוך אתר מוראי אין מסעדות, אך באזור הכניסה יש כמה דוכני אוכל קטנים שמוכרים חטיפים, משקאות ופירות. עם זאת, בכפרים הסמוכים ובדרך מקוסקו למוראי ישנן כמה אפשרויות מצוינות לארוחה מקומית אותנטית:

• El Albergue Ollantaytambo – מסעדה אורגנית מצוינת באולנטייטמבו שמשתמשת בתוצרת מקומית מהחווה שלהם עצמם. מקום מושלם לארוחת צהריים לפני או אחרי הביקור במוראי.
• Parador de Moray – מסעדה קטנה וביתית סמוך לכניסה למוראי, שמציעה מנות מקומיות פשוטות אך טעימות במחירים הוגנים.
• Sal de Maras – מסעדה עם נוף מרהיב למכרות המלח של מאראס, שמשתמשת במלח המקומי בכל התבשילים. מומלץ לנסות את דג הפסטרב המקומי שמתובל במלח של מאראס.
• מסעדות ביתיות בצ’ינצ’רו – בכפר צ’ינצ’רו ישנן כמה מסעדות משפחתיות פשוטות בכיכר המרכזית, שמציעות ארוחות שהוכנו באותו בוקר מחומרים טריים.

טיפ לתרמילאים: אם אתם מחפשים אוכל במחיר נמוך יותר, חפשו את המסעדות שבהן אוכלים המקומיים. בדרך כלל יש להן תפריט של “מנת היום” (Menu del Dia), שכולל מרק, מנה עיקרית ומשקה במחיר קבוע של 10-15 סול (3-5 דולר).

“אחת החוויות הקולינריות המדהימות ביותר שלי בפרו הייתה ארוחת צהריים אימפרוביזציה אחרי הביקור במוראי,” מספר רועי, תרמילאי שטייל באזור. “הלכנו לבית קטן עם שלט פשוט ‘Almuerzo’ (ארוחת צהריים), והגישו לנו מרק קינואה מהביל, תבשיל עוף מקומי עם תפוחי אדמה בצבעים שלא ראיתי מעולם, ותה קינואה מתוק לקינוח. הכל עלה 12 סול, והיה אחד הארוחות הטעימות והאותנטיות ביותר שאכלתי בטיול.”

שאלות נפוצות על אטרקציות במוראי פרו